רוב ממשקי המשחק מפורשים. השחקן לוחץ על מקש, מזיז ג׳ויסטיק או מקיש על מסך, והתוכנה מקבלת פקודה מובנית. ראייה ממוחשבת מאפשרת ממשק מסוג אחר: המשחק יכול להתבונן בעולם הפיזי דרך מצלמה ולפרש את מה שהוא רואה.
זה פותח אפשרויות מעניינות לחומרת משחקים.
מלכידת תמונה למצב המשחק
מצלמה לבדה לא מבינה דבר. מערכות ראייה ממוחשבת מנתחות פריימים כדי לזהות חפצים, מיקומים, תנועה, מספרים או דפוסים. במשחק, אפשר לתרגם את התצפיות האלה למצב המשחק.
דוגמאות לכך הן זיהוי התוצאה של קובייה פיזית, מעקב אחרי המיקום של מיניאטורה, גילוי שחפץ זז או הבנה של איפה מתרחשת הפעילות על משטח המשחק.
החלק הקשה הוא האמינות. התאורה משתנה, ידיים מסתירות חפצים, כלים נראים דומים ומצלמות רואות את השולחן מזוויות לא מושלמות. לכן מוצר שימושי צריך לשלב מודלים של ראייה עם כיול, ספי ביטחון ולוגיקה שמותאמת למשחק.
למה משחקי שולחן הם מקרה מעניין
שחקני שולחן כבר מתפעלים חפצים פיזיים בעלי משמעות. קוביות מייצגות אי ודאות. מיניאטורות מייצגות דמויות ומיקומים. ראייה ממוחשבת יכולה לחבר את החפצים האלה למערכות דיגיטליות, בלי לחייב את השחקנים להחליף אותם במקבילות וירטואליות.
Realm Kinetics מפתחת את Doungim עם מצלמה מובנית כחלק מהממשק הזה, שמחבר בין הפיזי לדיגיטלי. הקונסולה מתוכננת לעבוד סביב קוביות ומיניאטורות אמיתיות, בזמן שהתוכנה מנהלת את השכבה הדיגיטלית.
כך ראייה ממוחשבת יכולה לשנות את ממשקי המשחק בצורה עדינה. במקום לבקש מהשחקנים לספר למחשב הכול דרך בקר, המערכת יכולה להתחיל להבין חלק ממה שהשחקנים כבר עושים.